החלטה בתיק ס"ע 11361-02-13

חברת אופקים פיננסיים בע"מ (להלן: "המבקשת" או "המעביד הקודם"), היא חברה פרטית העוסקת בניהול סיכונים פיננסיים.

מר רן שמואל וגב' לאנה צ'צ'שוילי (להלן: "העובד" ו- "העובדת" בהתאמה וביחד ייקראו: "העובדים"), הועסקו אצל המבקשת במועדים כדלקמן: העובד הועסק אצל המבקשת החל מיום 1.10.09 עד להתפטרותו ביום 7.1.13 מתפקידו האחרון אצלה כ"מנהל חדר עסקאות". העובדת הועסקה אצל המבקשת החל מיום 11.7.10 עד להתפטרותה ביום 3.1.13, מתפקידה האחרון כ"מנהלת סיכונים בכירה" (לטענת העובדים, הם הודחו מתפקידיהם אלה מספר חודשים טרם סיום תקופת עבודתם אצל המבקשת). העובדים המשיכו להתייצב לעבודתם לאחר הודעות ההתפטרות עד ליום 9.1.13 (לטענת המבקשת, המנכ"ל הודיע לעובדים כי הוא מוותר על עבודתם בתקופת ההודעה המוקדמת, לטענת העובדים מנכ"ל המבקשת הבהיר להם שאינו מעוניין לקבל את ההודעה המוקדמת וכי החל ממועד זה הם מסיימים את עבודתם במבקשת).

ביום 6.1.13 הוקמה חברה בשם אפסייד פיננסי הראל בע"מ (להלן: "אפסייד" או "המעביד החדש"). במהלך חודש 1/13 נתגלה למבקשת כי העובדים החלו לעבוד אצל המעביד החדש, ולמעשה יזמו את הקמת העסק שהוא "המעביד החדש", בעזרת משקיע צד שלישי.

לאור האמור, פנתה המבקשת בבקשה הנוכחית למתן סעד זמני, האוסר על  העובדים ו/או מי מטעמם, ובכלל זה המעביד החדש, להתחרות בעסקי המבקשת במתן שירותים בתחום ניהול הסיכונים הפיננסיים ו/או ניהול תיקי השקעות ו/או עסקאות הגנה ו/או עסקאות מט"ח/ריבית/סחורות/מדדים, לתקופה של 12 חודשים מסיום עבודתם אצל המבקשת.

כן נתבקש צו, האוסר על העובדים לתת שירותים ללקוחות המבקשת, ובהם חברת כרמקס כלים מדוייקים בע"מ, בתחום ניהול הסיכונים הפיננסיים ו/או ניהול תיקי השקעות ו/או עסקאות הגנה ו/או עסקאות מט"ח/ריבית/סחורות/מדדים לתקופה של 12 חודשים מסיום עבודתם אצל המבקשת.

המבקשת גם עותרת למתן צו המורה לעובדים להימנע מלעשות שימוש ו/או לגלות ו/או למסור למאן דהו, מידע ו/או סודות מסחריים הנוגעים למבקשת אליהם נחשפו

העובדים במהלך עבודתם, לרבות כל מידע הקשור והנוגע לתיקי הלקוחות של המבקשת.

כמו כן מתבקש בית הדין להצהיר, כי עבודת העובדים באפסייד מהווה הפרה חמורה ובוטה, בחוסר תום לב, של הסכמי העסקתם של העובדים במבקשת.

המבקשת טוענת, כי העובדים, אשר הועסקו אצלה בתפקידים בכירים, הפרו ביודעין את התחייבויותיהם המפורשות בהסכמי העסקה שנחתמו עימם, האוסרים מפורשות להתחרות במבקשת לתקופה של שנה מתום תקופת העסקתם. העובדים אף העלימו ממנכ"ל המבקשת את העובדה כי עם סיום עבודתם במבקשת, הם עומדים להתחרות בה, תוך גזילת לקוחותיה, דבר המהווה הפרת חובת תום הלב והנאמנות כלפיה. לטענת המבקשת, העובדים פנו ללקוחויה והציעו להם לעבור ולקבל שירותים אצלם במסגרת עבודתם אצל המעביד החדש, וזאת עוד בטרם סיימו עבודתם במבקשת. המבקשת טוענת כי תיקי הלקוחות שלה ושיטות העבודה הם בגדר מידע סודי וסוד מסחרי, כאשר התנהלות העובדים מהווה למעשה גזל סוד מסחרי. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, שכן אי מתן הצווים המבוקשים, יגרום למבקשת נזק כלכלי ומסחרי כבד, בעוד שבאפשרות העובדים למצוא תעסוקה, בתחום השכלתם אצל גוף שאינו מתחרה עם המבקשת.

העובדים מצידם אינם מסכימים לקבל על עצמם הגבלת חופש עיסוקם בשום צורה שהיא. העובדים טוענים כי "רשימת הלקוחות" של המבקשת אינה בגדר סוד מסחרי, וממילא כי אינם עושים שימוש בכל סוד מסחרי. לטענתם, הם מעולם לא פנו ללקוחות המבקשת, וכי ולמעשה הלקוחות עצמם הם אלו שפנו אליהם מיוזמתם. העובדים מוסיפים וטוענים כי הסכמי ההעסקה עליהם חתמו עם תחילת התקשרותם אצל המבקשת, המגבילים את חופש עיסוקם, מהווים חוסר תום לב מצד המבקשת. זאת ועוד, בפועל, העובדים לא היו עובדים בכירים אצל המבקשת ולא עברו אצלה הכשרה מיוחדת וניסיונה של המבקשת לטעון אחרת, הינו מגמתי ומטעה. כמו כן, רשימת לקוחותיה של המבקשת הינה נחלת הכלל, רשימה שהמבקשת עצמה מפרסמת באתר האינטרנט שלה (ת/1). גם באשר לשיטות העבודה והמודלים השונים לניהול סיכונים, נטען כי הם נחלת הכלל ואינם מהווים סוד מסחרי של המבקשת.

העובדים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן מתן הצווים המבוקשים יגרום להגבלה בלתי מידתית על חופש עיסוקם.

דיון והכרעה :

בפתח הדברים יודגש, כי דיון בבקשה לסעד זמני אינו דיון לגופו של עניין. לא נקבעות בו עובדות לאחר ירידה לעומק הראיות ולפיכך מה שיאמר להלן, טוב לעניין ההכרעה הנוכחית בלבד. הרעיון הגלום במתן סעד זמני הוא כי " אין זה מן הראוי, שבית משפט, הבא להכריע בעניין לכאן או לכאן יעמוד בפני עובדות מוגמרות" (מ. קשת, "מדריך מקוצר לסדר דין אזרחי", בעמ' 293).

השאלה העומדת להכרעה היא, האם קיימים "סודות מסחריים" של המבקשת והאם "רשימת הלקוחות" של המבקשת הינם בגדר "סוד מסחרי", שיש בו כדי להצדיק את הגבלת חופש עיסוקם של העובדים, כפי שעותרת המבקשת בבקשתה הנוכחית.

עם חקיקתו של חוק יסוד: חופש העיסוק, שונה מעמדו הנורמטיבי של חופש העיסוק בישראל, והוא הפך ל"זכות-על חוקית" (בש"א 27/99 דן פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ, מיום 4.6.99). השאיפה לחזק את מעמדו של חופש העיסוק נובעת מהגישה העקרונית הרווחת בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה ולפיה "זכותו של אדם לעבוד ולהשתכר בכבוד" (ע"ע 359/99 לאה לוין נ' רשות השידור, מיום 28.2.01).

עם זאת, פגיעה בחופש העיסוק ובתחרות תתאפשר לעתים, לשם השגת תכלית ראויה ובמידתיות (בג"צ 450/97 תנופה בע"מ ואח' נ' שר העבודה אלי ישי, מיום 28.5.98), תכלית זו תהיה, לדוגמה, הצורך לשמר את החופש בתחומים כגון חופש החוזים, ובלבד שהחוזה שהגביל את חופש עיסוקו של העובד נועד להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד.

גם בהעדר הסכם המגביל את חופש העיסוק, אפשרית הגבלתו, ובלבד שיוכח לפני בית הדין דבר קיומו של סוד מסחרי או עסקי, החובה לשומרו, וכן שאין אפשרות לשמור כהלכה על אותו סוד בדרך אחרת (ע"ע 292/99 עדי עמיחי ואח' נ' חברת יוסי גולדהמר ואח', מיום 17.7.00).

המפתח לחיוב עובד בהגבלת חופש עיסוקו, טמון אפוא בהוכחה עובדתית בדבר קיומו של "סוד מסחרי" מסוים שחובה לשומרו או בצורך בהגנה על "רשימת לקוחות" שהם אינטרסים לגיטימיים של המעביד.

העניינים העסקיים הניתנים להגדרה כ"סוד מסחרי" מגוונים הם ורבים: ידע בדבר תהליכי ייצור, רעיונות חדשים ואף תהליכים שלא נהגו להשתמש בהם בתחום העיסוק המדובר, רשימת לקוחות, מחקרי שיווק ועוד, ובלבד, שיהיו אלה עניינים עסקיים מוגדרים ומסוימים שהמעביד החדש יוכל להשתמש בהם שימוש עסקי מתחרה, וגילוים יש בו כדי לחסוך לו טרחה, זמן, הוצאות או משאבים אחרים (ג' טדסקי, "סודות עסקיים", הפרקליט לה (תשמ"ג), עמ' 5, 26).